מרקוס ואמוואקאריס

מרקוס ואמוואקאריס, מגדולי זמרי הרבטיקה ביוון. נולד ב-10 במאי, 1905 באי סירוס שביוון.

לפני מרקוס, הבוזוקי נחשב לכלי נגינה של "העולם התחתון" (המנגה). ואמוואקאריס היה הראשון שהקים את ה"קומפניה" (הרכב רבטיקו) הממוסדת הראשונה ב-1934, יחד עם יורגוס באטיס, אניסטיס דליאס וסטרטוס פאימומזיס. ההרכב הזה שינה את פני המוזיקה היוונית לנצח.

מרקוס היה ידוע בנגינה "מחוספסת", ישרה וחשופה. הקול שלו היה צרוד ועמוק, כזה ששידר את הקשיים של מעמד הפועלים והפליטים בנמל פיראוס. הוא כתב מאות שירים שעסקו בחיי היומיום, אהבות נכזבות, עוני, וגם בשימוש בחשיש (נושא שהיה נפוץ בשירי הרבטיקו המוקדמים).

"פרנגוסוריאני" (Fragkosyriani)

זהו שירו המפורסם ביותר, שנכתב ב-1935. השיר הוקדש לבחורה קתולית מהאי סירוס (מכאן השם "פרנגוסוריאני" – הסורית-הפרנקית/קתולית). השיר הפך להמנון לאומי ביוון וזכה לאין-ספור ביצועים (המפורסם שבהם של גריגוריס בית'יקוציס בשנות ה-60, שהחזיר את מרקוס לתודעה הציבורית).

תקופת השכחה והקאמבק

בשנות ה-50, עם עליית ה"לאיקו" המודרני והמעבר לבוזוקי בעל 4 מיתרים (טטרכורדו), מרקוס נדחק הצידה. הוא סבל מבעיות בריאותיות (דלקת פרקים קשה בידיים) ומעוני, ואפילו נאלץ למכור חפצים ברחוב. מי שהציל את הקריירה שלו היה ואסיליס ציצאניס, שדחף להקלטות מחודשות של שיריו בשנות ה-60, מה שהוביל להכרה מחודשת בו כגדול מכולם.

המורשת בסירוס

באי הולדתו, סירוס, ובמיוחד בעיר העליונה (Ano Syros), קיים מוזיאון המוקדש לו. שם ניתן לראות חפצים אישיים, תמונות ואת הבוזוקי שלו. הכיכר המרכזית ביישוב קרויה על שמו, ופסל בדמותו משקיף על הים.

פרט מעניין לציון: מרקוס נולד למשפחה קתולית (מיעוט ביוון), דבר שהשפיע על תחושת ה"זרות" והייחודיות שלו בחברה היוונית האורתודוקסית, וזה בא לידי ביטוי ברגישות החברתית בשיריו.

הוא נפטר ב-8 בפברואר 1972, אבל המוזיקה שלו היא הבסיס לכל מה שאנחנו מכירים היום במוזיקה היוונית הפופולרית.