ויקי מוסכוליו

ויקי מוסכוליו הייתה אחת הזמרות המשמעותיות והאהובות ביותר ביוון, שהותירה חותם בלתי נמנע על תרבות השירה הלייקה (עממית) והאנדכנו (הלירית). קולה העמוק והייחודי זיכה אותה בשבחים מגדולי היוצרים: מאנוס חג'ידאקיס כינה אותה "הצ'לו של המוזיקה היוונית", ומיקיס תאודוראקיס תיאר אותה כ"סלע דורי עתיק".

ילדות ושנים ראשונות

ויקי (וסיליקי) מוסכוליו נולדה ב-23 במאי 1943 בשכונת מטקסורגיו, רובע פועלים עני באתונה. היא גדלה בתנאים קשים של תקופת פוסט-מלחמה, כשהיא חולקת חדר אחד עם הוריה, סבתה ושני אחיה.

בשל המצב הכלכלי הקשה בבית, היא נאלצה לעזוב את הלימודים בגיל 12 (1955) כדי לעבוד במפעל נעליים כ"קורדליאסטרה" (תופרת בטנות נעליים). היא עבדה 12 שעות ביום תמורת שכר זעום של 50 דרכמות ליום.

הפריצה המקצועית שלה הגיעה בשנת 1962, כשאביה חלה והמשפחה נזקקה נואשות לכסף. בעזרת בן דוד שהיה זמר בוזוקי, היא החלה להופיע במועדון "טריאנה טו חילה" המפורסם באתונה, לצדם של ענקים כמו גריגוריס בית'יקוציס.

קריירה והצלחה

ההצלחה הגדולה הגיעה ב-1964 עם השיר "Hathike to feggari" (הירח אבד), שהולחן על ידי סטאברוס זרחקוס עבור הסרט "לולה". השיר הפך ללהיט ענק והפך אותה לכוכבת בין-לילה.

במהלך הקריירה שיתפה פעולה עם גדולי המלחינים והכותבים, ביניהם: יורגוס זמבטס (שאחראי לרבים מלהיטיה הגדולים), אקיס פאנו, יורגוס קצארוס ומאנוס אלפת'ריו.

בין שיריה המפורסמים ביותר:

• "Paei, paei"
• "Ta deilina" (הערביים)
• "Aliti" (נווד)
• "Anthropoi monachoi" (אנשים בודדים)

שמות שיריה היו כה פופולריים, עד ששני מועדוני לילה מפורסמים באתונה ("Deilina" ו-"Ximeromata") נקראו על שמם. מוסכוליו הייתה חלוצה בכך ששילבה הופעות במועדוני לילה לצד קונצרטים חגיגיים, ואף הופיעה בפני בתי מלוכה ביוון, פרס וירדן.

חיים אישיים ומורשת

בשנת 1967 נישאה לאגדת הכדורגל היוונית מימיס דומאזוס, ולזוג נולדו שתי בנות, אוונגליה וראניה (השניים התגרשו מאוחר יותר).

ב-16 באוגוסט 2005, לאחר מאבק של שנתיים במחלת הסרטן, הלכה ויקי מוסכוליו לעולמה באתונה. היא הותירה אחריה מורשת תרבותית אדירה, כקול שמייצג את הנשמה היוונית, את הכאב ואת היופי של העם הפשוט.