יום שישי הגדול (ביוונית: מגאלי פרסקאווי) הוא היום הקדוש והעצוב ביותר בלוח השנה הנוצרי-אורתודוקסי ביוון. הוא מציין את יום צליבתו ומותו של ישו.
האווירה ביוון
זהו יום של אבל לאומי. הפעמונים בכנסיות מצלצלים בטון איטי ועמוק ("דופק") לאורך כל היום, הדגלים מורדים לחצי התורן, והחנויות נפתחות רק בשעות הצהריים המאוחרות (בדרך כלל ב-13:00) כדי לאפשר לאנשים להשתתף בתפילות הבוקר.
הטקס המרכזי: ה"אפיטפיוס" (Epitaphios)
האירוע המרכזי של היום קורה בערב:
- קישוט האפיטפיוס: במהלך הבוקר, נשות הקהילה והילדים מקשטים בפרחים רעננים מבנה עץ דקורטיבי המייצג את קברו של ישו.
- התהלוכה: בשעות הערב המאוחרות, יוצאת מכל כנסייה ביוון תהלוכה חגיגית ועצובה. המאמינים נושאים את ה"אפיטפיוס" ברחובות העיר או הכפר, כשהם אוחזים בנרות חומים (צבע האבל) ושרים מזמורי קינה עתיקים.
- המפגש: בערים גדולות, כמה תהלוכות מכנסיות שונות נפגשות בכיכר המרכזית, מה שיוצר מראה עוצמתי מאוד של אלפי נרות דולקים.
מנהגים ומזון
עבודה: נהוג שלא לעסוק בעבודות כפיים או בנגרות ביום זה (בגלל השימוש במסמרים ופטיש).
צום מחמיר: רבים ביוון נמנעים ביום זה מאכילת בשר, דגים ואפילו שמן זית. המאכל המסורתי של היום הוא לעיתים קרובות מרק עם הרבה חומץ (זכר לחומץ שניתן לישו על הצלב) או פול (בכלים פשוטים).