שבת לזרוס (ביוונית: Savvato tou Lazarou). זהו יום חג ייחודי במסורת היוונית-אורתודוקסית, המציין את הנס שבו הקים ישו את חברו לזרוס מהמתים בבית עניה, ארבעה ימים לאחר פטירתו.
זהו חג שמצוין תמיד ביום שבת, בדיוק שמונה ימים לפני יום ראשון של הפסחא, והוא נחשב ל"מבוא" החגיגי לשבוע הקדוש ביוון.
בניגוד לימי האבל של השבוע הקדוש שיבואו מיד אחריו, שבת לזרוס נחשבת ליום של תקווה, ניצחון החיים על המוות ושמחה אביבית.
המנהגים המסורתיים ביוון:
- לחמניות "לזראקיה" (Lazarakia): זהו המנהג המזוהה ביותר עם היום. נשות הבית אופות לחמניות תבלינים מתקתקות המעוצבות בצורה של אדם עטוף בתכריכים (כפי שלזרוס יצא מהקבר). הלחמניות מכילות מרכיבים מהצומח בלבד (בשל הצום), ולרוב מוסיפים להן ציפורן בתור ה"עיניים" של לזרוס.
- שירי הלזרוס (Lazarina): בכפרים רבים ביוון, ילדות צעירות הלבושות בבגדים מסורתיים ועטורות בפרחי אביב, עוברות מבית לבית. הן נושאות סלים מקושטים ושרות את ה"לזרינה" – שירי עם דתיים המספרים את סיפור הנס. בתמורה לשירתן, הן מקבלות מהשכנים ביצים טריות (שייצבעו בהמשך לפסחא), ממתקים או כסף קטן.
- סימני האביב: מכיוון שהחג חל תמיד בשיא הפריחה ביוון, הוא מסמל גם את התעוררות הטבע. בכנסיות רבות נהוג לקשט את האיקונות בפרחי בר טריים ובצמחי תבלין ריחניים.
הקשר המוזיקלי:
שירי הלזרוס הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה העממית היוונית. לכל אזור ביוון יש את הלחן והנוסח שלו לשיר, אך כולם חולקים את אותה נימה של פליאה ושמחה על הנס הגדול.